ניתוח סרט דוקומנטרי - "super size me" (לאכול בגדול),- מורגן ספורלוק

הקונפליקט: 

לאכול בגדול הוא סרט המתמקד בבעיית השמנת היתר הנובעת מצריכה מופרזת של ג'אנק פוד ברמת המאקרו ומקדונלדס ברמת המיקרו.

המניע הראשוני לסרט היה תביעתן של שתי ילדות במשקל עודף חריג לגילן נגד 

"מקדונלד'ס", בטענה שהמזון שם משמין. השופט במשפט קבע כי אם הן יצליחו להוכיח את טענתן, כי אכילה ב"מקדונלד'ס" מזיקה לבריאות, תאושר התביעה.

תהליך: 

הסרט מתאר תהליך בו הבמאי מוכיח שאכילה במקדונלדס' אכן פוגעת בבריאות. בתחילת הסרט, ספרלוק ניגש לבדיקה התחלתית אצל שלושה רופאים שונים (רופא לב, 

מומחה למערכת העיכול ורופא כללי) ונמדד מצבו הבריאותי.

במהלך הניסוי האביס ספרלוק את עצמו בהתמדה, כאשר לעיתים קרובות הוא כופה על 

עצמו לאכול גם כאשר לא היה רעב, ומשקלו עלה מ-84 ק"ג ל-95 ק"ג.

ספרלוק דיווח במהלך הניסוי על כאבי ראש, דיכאון, אבדן זקפה!, פרפורי לב, מצב ירוד של

הכבד, ועוד. טענתו הייתה כי אכילת מזון מהיר והיעדר פעילות גופנית (ספרלוק אפילו הגביל את ההליכה במהלך הניסוי) גרמו להידרדרות במצבו. 

עריכה + סיטואציות:

הבמאי משתמש בשיטת צילום מיוחדת המעבירה תחושה של חוויה ממבט ראשון וצילום נא ולא מתוכנן מראש. העריכה קליפית אך שומרת על רצף ארועים כרונולוגי. הבחירה בסוג עריכה כזה לדעתי תואמת את הבחירה בנושא שהוא מזון מהיר.

הבמאי יוצר סיטואציות שונות ומשלב בסרט קטעי ארכיון, ראיונות עם מומחים ואנשים מן השורה, כולל שימוש בקטעים בהם הוא מצלם את עצמו, מה שנותן לסרט אמינות ותחושה של אותנטיות. 

מוזיקה:

המוזיקה היא שמחה לעומת האירועים הרציניים שעליהם מדובר על מנת להעביר לצופה הרגשה של קלילות. דרך זו פועלת על תאוריית ההרפייה הנפוצה בעולם הסאטירה, לסיכום שילוב של מוזיקה והנושאים עליהם מדובר בסרט יוצרים תמונה סרקסטית ומעבירים ביקורת על הנושא שנבחר 

קריינות:

הקריינות בסרט מתבצעת בקולו של ספרלוק אשר לא נראה לעין הצופה ותפקידה להסביר מה אנו רואים בסרט ומה הגורמים לכך זה נותן תחושה של סמכותיות הלא ניתנת לערעור לצופה. כמו כן ישנם קטעים בהם הדמות הראשית מתארת את התהליך שהיא עוברת למרות זאת הדברים הנאמרים על ידי הדמות הראשית מהווים תרחישים שמהעבר לעומת טענות הקריין אשר מוצגת בזמן הווה.

מקומות:

הבמאי ,מורגן ספרלוק, בחר לצלם את עצמו צורך את הארוחה במקומות שונים ומעניינים כמו למשל באוטו , בעבודה, בבית , במקדונלדס עצמו ולא במקומות בנאליים ומשעממים.

נקודת המבט: 

נקודת המבט של הבמאי היא סובייקטיבית לחלוטין. הנחת המוצא שלו שהאכילה במקדונלדס' אכן פוגעת בבריאות לאו דווקא כי האוכל רע אלא בעיקר בשל השאיפה של מקדונלדס' להרוויח ולמכור כמה שיותר (מה שמתבטא בהצעות המוכרנים להגדיל את הארוחה), אפילו שמראש גודל הארוחה עצום. ספרלוק גם מייצר קשר בין העלות הנמוכה של המזון והעובדה שבעיקר צורכים אותו אנשים עניים.

המסרים/הערכים החברתיים בסרט:

המסר של ספרלוק הוא לאכול פחות ובעיקר שרשתות מזון עצומות כמו מקדונלדס' צריכות לקחת אחריות חברתית ולחשוב לא רק על הרווח אלא גם על טובת ורווחת הציבור.

תת-'זאנר:

דוקואקטיביזם: הבמאי פעיל ולוקח חלק בסרט, במטרה להשיג שינוי חברתי ולשנות תופעות שליליות. במקרה זה הבמאי משתתף בניסוי שאף פוגע בבריאותו ומשלם מחיר אישי על כך. השינוי וההשפעה של הסרט עצומים. רשת מקדונאלדס' בכל העולם שינתה את התפריטים, הקטינה מנות, הוסיפה יותר ירקות ואופציות בריאות לתפריט וכל מנה מופיעה עם פירוט הערך התזונתי שלה.

רפלקציה:

אני אהבתי את הסרט מכיוון שהסרט הציג את האמת מאחורי המזון המהיר בכלל ומקדונלדס בפרט. אני חושב שמידע זה היה חייב להגיע לציבור ואני חושב שספרלוק עשה עבודה עיתונאית טובה. נהנתי לצפות בסרט כי הוא ערוך בצורה קצבית ולא משעממת והוא מציג עובדות "מדהימות". העבודה אפשרה לי להבין את תהליך העשייה ולחשוף את האופן שבו התקשורת יכולה להשפיע ולהבנות את המציאות. עובדה שמיליוני אנשים אוכלים במקדונלדס ואף אחד מהם לא חשב על הנזקים לפני הסרט