ניתוח צילומים עיתונאיים "עדות מקומית" 2018

1. שלושה צילומים שאהבתי בתערוכה:

צילום: בני דויטש /

אלמוג אלפומה, רוכב ומאמן אופניים מקצועי, רוכב ב"סינגל בארי", לאחר שמסלול הרכיבה ניזוק קשות באחת השריפות בעוטף עזה.

בארי, 6 ביוני 2018

2. בחרתי בצילום זה כי בעיני יפה שהרוכב לא נתן לשריפה להשפיע על חייו וזה מוכיח שאנחנו ממשיכים לחיות את החיים למרות הפיגועים ובלוני התבערה.

צילום: אוהד צויגנברג / ידיעות אחרונות

מפגינה נגד השחיתות מוחה ליד מעון ראש הממשלה ביום חקירתו בידי המשטרה.

ירושלים, 10 ביולי 2018

2. בחרתי בצילום זה בגלל שתמונה זו תפסה את עיני בגלל הצילום שחור לבן שנראה כמו צילום מפעם.

צילום: מאור קינסבורסקי /

סוסים זכרים, צעיר ובוגר, בקרב שליטה.

אזור גמלא, רמת הגולן, 16 במרץ 2018

2. בחרתי בתמונה זו בגלל שהפגנת כוח בין הסוסים נראית מאוד אנושית והצילום תופס רגע מאוד חזק.

3. בחרתי לנתח את הצילום הראשון של בני דויטש:

צילום זה שייך לדעתי גם לצילום חדשותי כי הצלם לכד רגע לא מתוכנן באירוע וגם לצילום מגזיני כי הצילום של האובייקט מעביר מסר. 

ניתוח התצלום על פי מרכיביו

קומפוזיציה:

הצילום מאוזן מאוד כאשר האופנוען נמצא במרכז התמונה וברקע השדות מחלקים את התמונה לחצי ויוצרים סימטריות.

יחסים בתוך המסגרת: 

האופנוען מופיע בקדמת התמונה בפוקוס ומאחוריו הרקע השרוף ועוד יותר רחוק השדות החיים.הרקע אינו חד וזה מייצר ניגודיות בין האופנוען לרקע. אפשר לומר שהניגודיות מופיעה גם בנושא: בין השדות השרופים והחיים ובין האופנוען שהוא טכנולוגייה וכוח לעומת הטבע והשלווה.

מוקד: 

העין הולכת באופן טבעי למרכז התמונה שם נמצא האופנוען והוא בולט כי הוא נמצא בפוקוס והצבעוניות שלו 

וגם הוא נמצא בקדמת התמונה.

שפה אסתטית: אין כאן שפה ייחודית אבל הצלם בחר להציג את נקודת המבט שלו בזווית בגובה העיניים ולספר סיפור שנראה אובייקטיבי.

4. ניתוח על פי בארת':

דנוטציה:

רקע שחור של שטח שקוף ושדות ירוקים בגווני חום ולבן, שמיים בצבע כחול כהה, השדה השחור תופס כשני שליש מהפריים. מצד שמאל שיח בודד שלא נשרף ובמרכז אופנוען לבוש חולצה לבנה ושרוולים בצבע כתום, הוא חובש קסדה שחורה ומגני ברכיים. האופנוען בפוקוס ואילו הרקע מטושטש.

קונוטציה:

האופנוען מסמל את אזרחי הדרום הוא נחוש ופעיל ולא נכנע לאיומי הטרור של הפלסטינים. השחור של השריפה תופס את רוב התמונה אבל הוא לא בפוקוס ולכן נראה כאילו הוא פחות חשוב מהאופנוען והשיח שלא הצליח להישרף בצד שמאל מסמלים את התקווה ליום חדש ואת העמידות של היהודים שלא מוכנים להיכנע וממשיכים לחיות בארץ ומאמינים בצדקת דרכם.

5. דילמה עיתונאית שעשויה להיות כאן היא אולי האם הצלם יעזור בכיבוי ובהתמודדות עם השריפה או שיעצור ויצלם את התמונה. האם הצילום מציג את המציאות בצורה שאינה פוגעת או מעוותת את תפיסת המציאות?

6. מצורף צילום שאני 

דנוטציה:

 בתמונה זו רואים קסדה עם צבעים בוהקים של צהוב וורוד וכחול וסגול כאשר היא (הקסדה) נמצאת בפוקוס במרכז התמונה בזמן שהרקע בצבעים משעממים ללא פוקוס וחסר משמעות 

קונוטציה:

בתמונה זו רואים קסדה דבר אשר זמן רב היה אביזר בטיחות ותו לא וכיום מתחיל לקבל השפעות אופנתיות\אומנותיות אשר מושכות גם את הקהל היותר צעיר עם העיצוב העתידני הקווים החדים והצבעים הבוהקים והזוהרים 

  תמונה זו יכולה לשמש בקמפיין שמעודד חבישת קסדה ומעורר יותר אחריות ואפילו רצון בקרב הצעירים לחבוש קסדות כאשר האפשרויות הן בלתי נגמרות ותמיד מתחדשות 

ניתוח סרט דוקומנטרי - "super size me" (לאכול בגדול),- מורגן ספורלוק

הקונפליקט: 

לאכול בגדול הוא סרט המתמקד בבעיית השמנת היתר הנובעת מצריכה מופרזת של ג'אנק פוד ברמת המאקרו ומקדונלדס ברמת המיקרו.

המניע הראשוני לסרט היה תביעתן של שתי ילדות במשקל עודף חריג לגילן נגד 

"מקדונלד'ס", בטענה שהמזון שם משמין. השופט במשפט קבע כי אם הן יצליחו להוכיח את טענתן, כי אכילה ב"מקדונלד'ס" מזיקה לבריאות, תאושר התביעה.

תהליך: 

הסרט מתאר תהליך בו הבמאי מוכיח שאכילה במקדונלדס' אכן פוגעת בבריאות. בתחילת הסרט, ספרלוק ניגש לבדיקה התחלתית אצל שלושה רופאים שונים (רופא לב, 

מומחה למערכת העיכול ורופא כללי) ונמדד מצבו הבריאותי.

במהלך הניסוי האביס ספרלוק את עצמו בהתמדה, כאשר לעיתים קרובות הוא כופה על 

עצמו לאכול גם כאשר לא היה רעב, ומשקלו עלה מ-84 ק"ג ל-95 ק"ג.

ספרלוק דיווח במהלך הניסוי על כאבי ראש, דיכאון, אבדן זקפה!, פרפורי לב, מצב ירוד של

הכבד, ועוד. טענתו הייתה כי אכילת מזון מהיר והיעדר פעילות גופנית (ספרלוק אפילו הגביל את ההליכה במהלך הניסוי) גרמו להידרדרות במצבו. 

עריכה + סיטואציות:

הבמאי משתמש בשיטת צילום מיוחדת המעבירה תחושה של חוויה ממבט ראשון וצילום נא ולא מתוכנן מראש. העריכה קליפית אך שומרת על רצף ארועים כרונולוגי. הבחירה בסוג עריכה כזה לדעתי תואמת את הבחירה בנושא שהוא מזון מהיר.

הבמאי יוצר סיטואציות שונות ומשלב בסרט קטעי ארכיון, ראיונות עם מומחים ואנשים מן השורה, כולל שימוש בקטעים בהם הוא מצלם את עצמו, מה שנותן לסרט אמינות ותחושה של אותנטיות. 

מוזיקה:

המוזיקה היא שמחה לעומת האירועים הרציניים שעליהם מדובר על מנת להעביר לצופה הרגשה של קלילות. דרך זו פועלת על תאוריית ההרפייה הנפוצה בעולם הסאטירה, לסיכום שילוב של מוזיקה והנושאים עליהם מדובר בסרט יוצרים תמונה סרקסטית ומעבירים ביקורת על הנושא שנבחר 

קריינות:

הקריינות בסרט מתבצעת בקולו של ספרלוק אשר לא נראה לעין הצופה ותפקידה להסביר מה אנו רואים בסרט ומה הגורמים לכך זה נותן תחושה של סמכותיות הלא ניתנת לערעור לצופה. כמו כן ישנם קטעים בהם הדמות הראשית מתארת את התהליך שהיא עוברת למרות זאת הדברים הנאמרים על ידי הדמות הראשית מהווים תרחישים שמהעבר לעומת טענות הקריין אשר מוצגת בזמן הווה.

מקומות:

הבמאי ,מורגן ספרלוק, בחר לצלם את עצמו צורך את הארוחה במקומות שונים ומעניינים כמו למשל באוטו , בעבודה, בבית , במקדונלדס עצמו ולא במקומות בנאליים ומשעממים.

נקודת המבט: 

נקודת המבט של הבמאי היא סובייקטיבית לחלוטין. הנחת המוצא שלו שהאכילה במקדונלדס' אכן פוגעת בבריאות לאו דווקא כי האוכל רע אלא בעיקר בשל השאיפה של מקדונלדס' להרוויח ולמכור כמה שיותר (מה שמתבטא בהצעות המוכרנים להגדיל את הארוחה), אפילו שמראש גודל הארוחה עצום. ספרלוק גם מייצר קשר בין העלות הנמוכה של המזון והעובדה שבעיקר צורכים אותו אנשים עניים.

המסרים/הערכים החברתיים בסרט:

המסר של ספרלוק הוא לאכול פחות ובעיקר שרשתות מזון עצומות כמו מקדונלדס' צריכות לקחת אחריות חברתית ולחשוב לא רק על הרווח אלא גם על טובת ורווחת הציבור.

תת-'זאנר:

דוקואקטיביזם: הבמאי פעיל ולוקח חלק בסרט, במטרה להשיג שינוי חברתי ולשנות תופעות שליליות. במקרה זה הבמאי משתתף בניסוי שאף פוגע בבריאותו ומשלם מחיר אישי על כך. השינוי וההשפעה של הסרט עצומים. רשת מקדונאלדס' בכל העולם שינתה את התפריטים, הקטינה מנות, הוסיפה יותר ירקות ואופציות בריאות לתפריט וכל מנה מופיעה עם פירוט הערך התזונתי שלה.

רפלקציה:

אני אהבתי את הסרט מכיוון שהסרט הציג את האמת מאחורי המזון המהיר בכלל ומקדונלדס בפרט. אני חושב שמידע זה היה חייב להגיע לציבור ואני חושב שספרלוק עשה עבודה עיתונאית טובה. נהנתי לצפות בסרט כי הוא ערוך בצורה קצבית ולא משעממת והוא מציג עובדות "מדהימות". העבודה אפשרה לי להבין את תהליך העשייה ולחשוף את האופן שבו התקשורת יכולה להשפיע ולהבנות את המציאות. עובדה שמיליוני אנשים אוכלים במקדונלדס ואף אחד מהם לא חשב על הנזקים לפני הסרט